(מרוויחנים גדולים מההסכם הקיבוצי)
1. מרוויחנים מההסכם הקיבוצי החדש
א) שחקנים מצויינים שיהיו חופשיים ב-2018 שהקבוצה רוצה שימשיכו בה, והם מסכימים.
לדוגמא ראסל ווסטברוק. הוא יוכל לחתום על הארכת חוזה לשש שנים שיוכל להגיע לסכום של 218 מיליון דולרים. זה הרבה לחם וחמאה מובטחים לעתיד. פול ג'ורג' הוא מועמד אחר לחוזה ארוך בסכום כזה. על דמרכוס קאזינס אני כותב אחר כך שהוא מועמד מצויין לטרייד, אבל אם קאזינס וסקרמנטו יצליחו ליישר את ההדורים ביניהם (זה כולל מאמן, שינויים בהנהלה, וכו') הוא מועמד אחר לחוזה ארוך של 6 שנים עבור 218 מיליון.
.ב) שחקני NBA שוליים, וותיקים, ושחקני 'חוזה 10 ימים'
המשכורות המינימליות ב-NBA העונה הן $540,000. לפי החוזה החדש המשכורות המינימליות תעלינה ב-50% ל-$810,000 מינימום. ההעלאה היא גם לשחקנים וותיקים ("VETERANS") שמשכורתם תעלה ב-50% מינימום. ההעלאה היא גם לשחקני "חוזה ל-10 ימים" שיהיה מעתה מינימום $75,000 לעשרה ימים.
.
ג) 60 שחקני ליגת D יגדילו סיכויים לשחק ב-NBA
החוזה החדש יאפשר "TWO WAY CONTRACT" ל-60 שחקנים מליגת ה-D שיוחתמו על חוזה מיוחד – חוזה 'עובר ושב' ("SHUTTLE CONTRACT") לפיו הם שייכים לצוות מורחב של 17 שחקני NBA לקבוצה, אבל ימשיכו גם לשחק בקבוצת ה-D שלהם. המשכורת תהיה מקבוצת האם ב-NBA, וגובהה יהיה תלוי בכמה תנאים, אבל תגיע לסביבות חצי מיליון. יותר שחקני ליגת D יהיו בעלי סכויים להראות את ערכם, ומשכורתם תעלה משמעותית.
ד) כריס פול ושחקנים מצויינים אחרים בגילאי 32-35
לפי החוק הישן "OVER 36 RULES" היה קשה לקבוצות להציע חוזים ארוכים של 4 או 5 שנים לשחקנים חופשיים שיגיעו לגיל 36 בזמן החוזה. אי לכך שחקן חופשי בן 34 למשל יכול היה לחתום רק על חוזה של שנתיים. החוזה שונה ל-"OVER 38 RULE", ובעתיד שחקן חופשי בן 32 יוכל לחתום על חוזה מקסימלי של 6 שנים, וקבוצות תוכלה לחתום שחקנים בני 33 ו-34 לחוזים בני 4 שנים ללא חשש מתשלום עונש.
השחקנים שירוויחו ביותר מהשינוי בחוק הם – למשל – כריס פול ולברון ג'יימס – שניהם בהנהלת איגוד השחקנים… גם כרמלו אנטוני יוכל להישאר בליגה יותר זמן על חוזה רציני.
ה) למעשה כל השחקנים
בעלי הקבוצות לא התעקשו על שינוי בחלוקת ה-50-50 ביניהם לבין השחקנים (כמה בעלי קבוצות דרשו חלוקת 46-54 לטובתם) ולא עמדו על "HARD CUP" מחלט שלא ירשה שבירת סף המשכורת בשום מקרה. זהו ניצחון ענק לשחקנים. ז"א שרוב בעלי הקבוצות לא חוששים מתשלום 'מס מותרות' אם קנון נוחת להם על הברכיים. ז"א שישנם יותר בעלי קבוצות מולטי עשירים מסתם מולטי-מיליונרים חרמנים.
2. מפסידנים מההסכם החדש
א) כדורסל מכללות
היו דיבורים על הגדלת גיל המינימום של כניסה ל-NBA ל-20. חוק חדש כזה היה מכריח שחקנים להישאר שנתיים במכללה. המצב יישאר כפי שהיה, אבל יותר ויותר שחקנים – מלבד מתי מעט מיוחדים מאד – מחליטים לאחרונה להישאר במכללה יותר משנה אחת, מרצונם.
ב) שחקנים זרים
ה-"TWO WAY CONTRACT" יביא ל-NBA ששים שחקנים שרובם אמריקאים, וכמה שיותר אמריקאים זה אומר פחות זרים, עובדה שתקשה יותר ויותר על חיוורים אירופאים לבגיע ל- NBA.
ג) יורוליג
פועל יוצא הוא שרמת היורוליג תיפגע כי יגיעו אליה פחות אמריקאים מעולים.
3. עוד טריפל-דאבל לראסל ווסטברוק
A historic night indeed. Westbrook became just the third player in NBA history to score more than 25 points, grab at least 10 rebounds and dish out at least 20 assists in a game. He joins elite company, standing tall next to two Hall of Fame point guards in “showtime” Lakers’ Magic Johnson, who did it twice, and Pistons legend Isiah Thomas. He recorded his historic triple-double in just 34 minutes, markedly faster than Magic, who needed 42 minutes, and Thomas, who needed 50 minutes.
Defense to offense.
FastBreak scoring tonight…
OKC: 22 points
PHX: 0 points#ThunderBasketball pic.twitter.com/EUJyN8hif2— OKC THUNDER (@okcthunder) December 18, 2016
Westbrook’s explanation for the uncharacteristic crossover move? Sometimes, he “likes to try stuff:.”
Westbrook explains his Shammgod: pic.twitter.com/TkjYk7UO1m
— Fred Katz (@FredKatz) December 18, 2016
4. שוק של סנטרים
אני יודע שבעבר סנטר דומיננטי היה חובה לקבוצה הרוצה להיות בטופ. לכן בשנות ה-60, ה-70, וה-80 לא היתה אלופה ללא סנטר דומיננטי. זאת היתה חובה. אולי רוברט פריש לא היה 'דומיננטי' כי שיחקו לידו שתי אגדות מהיכל התהילה לארי בירד וקווין מקהייל, אז השפעתו לא היתה יוצאת דופן כפי שהיה עם ביל ראסל למשל.
בשנות ה-90 מייקל ג'ורדן כבר לא היה זקוק לסנטר דומיננטי – הוא לא היה זקוק לשום דבר, רק לכדור – מספיק שאיזו גופה תהווה מחסום תחת הסל עם נפח גופה, ושתתרום ריבאונדים פה ושם. אותו דבר עם הפיסטונס של צ'ונסי ביליאפס והמילטון, ומיאמי היט של לברון ודוויין ווייד. למעשה ניתן לומר אותו דבר על הספארס של טים דנקן כי הוא לא היה סנטר-סנטר אלא מספר 4 שכמעט תמיד היה איזה מספר 5 איתו. כשהבוסטון סלטיקס היתה אלופה ב-2008 הסנטר שלה היה קנדריק פרקינס… כשהלייקרס ניצחה בשנתיים הבאות הסנטר שלה היה… אנדרו ביינום. כשדאלאס ניצחה, הסנטר שלה היה טייסון צ'נדלר ומחליפו היה ברנדון הייווד. כשהספארס ניצחה שנה אחרי, הסנטר שלה היה טימופליי מוזגוב. כשהווריורס ניצחה אנדרו בוגוט היה הסנטר שלה, וכמובן שטריסטן ת'ומפסון הוא הכל מלבד דומיננטי.
במילים אחרות, הסנטר פסק להיות במרכז העניינים.
ועדיין אינך יכול ללא איש גדול במרכז, מין טריסטן ת'ומפסון כזה.
הנה רשימה של אנשים גדולים שכולם נראים לי בסיטואציות מתאימות הקוראות לטריידים (היכולים לקרות עכשיו, ואם לא – אז הסיכויים גדולים שיקרו הקיץ):
א) ניקולה ווצ'ביץ'
שחקן שהיה נפלא למג'יק עם 18.8 נק' ו-10 ריב' למשחק. אבל אז המג'יק החליטו להביא את סרג'יי איבקה, ולזה ווצ'ביץ' עדיין הסכים. הם פתאום מביאים את ביסמארק ביומבו על חוזה של 4 שנים עבור 72 מיליון. זה לא שונה מלומר לו "תודה שעזרת; תודה שהיית, אבל אנחנו הולכים עתה בכיוון אחר". קבוצות יעמדו בתור להשיגו.
ב) דמרכוס קאזינס
זה לא קורה כל יום שסנטר ברמתו מועמד לטרייד. בשנות ה-80 הוא לא היה יותר מ'עוד סנטר' אבל כעת חיה הוא הסנטר מס' 1 בליגה במשחק בקצב של 28 נק' ו-10 ריב', הראשון מאז שאקיל בשנת 2000-1. אבל השעון בסקרמנטו מתקתק כי איתו הם לא מצליחים לצאת מבור הביוב, וחוזהו מסתיים בסוף העונה הבאה. אני בטוח שהם ינסו לעשות עליו טרייד ומנסים לקבל עליו כמה שהם יכולים, בלי להתחשב בעמדה. אין שאלה שהוא הסנטר הפיזי והחזק מכולם, אבל לקבוצה כמו סקרמנטו היתרונות שהוא מביא הולכים לאיבוד. בקבוצה טובה הוא יהיה יהלום. האשמה היא לא רק בו אלא גם בבעלים והנהלה דפוקים.
ג) גרג מונרו
למילווקי ישנם שני סנטרים טובים ממנו: ג'ון הנסן ומיילס פלמלי. הוא קולע 8.5 נק' עם 5 ריב' לאחרונה, והבאקס לא צריכים אותו יותר. אבל אנשים שוכחים שהוא רק בן 26, ובארבע שנים בדטרויט הוא קלע 15 עם 9 ריבאונדים. הוא סנטר שבסיטואציה נכונה ומתאימה יכול לחזור להיות סנטר טוב, ולעתים טוב מאד.
ד) נרלנס נואל או ג'היל אוקפור
עם ג'ואל אמביד וריצ'און הולמס, לסיקסרס ישנם ארבעה סנטרים צעירים. הטוב שבהם הוא אמביד. הזול שבהם הוא הולמס. שלושת הראשונים נבחרו כבחירות לוטרי בדראפט. כל הארבעה משחקים עבור הסיקסרס ולמאמן ברט בראון אין מספיק דקות עבורם, אלא אם יחליט לשחק עם ארבעה סנטרים.
אמביד הוא כוכב. הממוצע שלו ל-36 דקות הוא לא יאומן: 27.8 נק', 11.6 ריב', ו-3.9 חסימות. לאוקפור היתה עונת רוקי של 'רכבת הרים, למעלה ולמטה. בעיות בהגנה, אבל בהתקפה , מסתבר, הוא הפך לטוב יותר מאשר פרסומו אותו. לפני יום הולדתו ה-21 הוא כבר קלע 17 נק' ב-50% ו-7 ריב'. השחקנים היחידים שעשו מספרים כאלה בילו היו מג'יק, שקיל, אדריאן דנטלי, כריס וובר, ועכשיו קרל-אנטוני טאונס.
כשהוא בריא, נואל הוא אחד השחקנים הצעירים הוורסטיליים ביותר, עם ראש להגנה שהוביל את פילי בריבאונדים בהגנה ובחסימות. ההחלטה את מי להשאיר ואת מי להעביר בטרייד תהיה קשה מאד, אבל לפחות אחד מהארבעה לא יהיה בפילדלפיה בעונה הבאה, ואולי הרבה לפני כן.
ה) ברוק לופז
ברוק הוא השחקן הטוב ביותר של הנטס. העונה הוא הפך גם לקלעי שלשות טוב. הוא רק אחד מארבעה העונה עם 40 שלשות ו-30 חסימות (האחרים קאזינס, דוראנט, ופוזינגיס). אבל רק שחקן כמו מייקל ג'ורדן יכול לבוא לקבוצה כמו הנטס ולעשות צרות צרורות לקאבס, אם לא לווריורס. אבל ברוק? הוא כמו כוס רוח למת. לא שהנטס מתים. להיפך, הם בתהליך צמיחה אבל בחירות הדראפט הראשונות שלהם שייכות לבוסטון סלטיקס. עד שהנטס ייבנו בצורה שהם מתקדמים, ברוק כבר לא יוכל לתרום להם. זה רעיון מצויין לעשות עליו טרייד עכשיו, ולקבל עבורו סחורה צעירה מצוינת שתגדל ותתפתח עם הקבוצה.
ו) טייסון צ'נדלר
טייסון – שחשבתי שהוא נגמר – הפך למכונת ריבאונדים העונה. עד דצמבר הוא קטף בין 11 ל-12 רימונים למשחק. בחצי חודש דצמבר הוא טוטף 13 למשחק. בשני משחקי פיניקס האחרונים הוא קטף 44 ריבאונדים. אבל הוא שחקן אפסי בהתפה. משכורתו גבוהה מדי – 13 מיליון לעונה לשתי העונות הבאות. פיניקס קבוצה צעירה מתקדמת והיא חייבת סנטר שיקלע לה. קבוצה כמו הווריורס צריכה אחד כמוהו רק לקטיפת רימונים. היא לא היחידה. פיניקס יכולה לקבל ערך מצויין עבורו שיעזור לה יותר ממנו.
ז) אנדרו בוגוט
לאנדרו ישנה אלרגיה לפציעות, ובדאלאס הוא לא יכול להוסיף או לגרוע, אפילו אם יחזור לשחק בקרוב. הוא אמור לחזור לשחק עד האול-סטאר, ודאלאס כל כך גרועה שהוא לא יוסיף להם דבר. אבל לקבוצה שרצה לקראת הפלייאוף, RIM PROTECTOR כמוהו יכול להיות תוספת רצינית, ודאלאס תהיה חכמה לעשות עליו טרייד בחצי השני של העונה.
ח) יואקים נואה, ווילי הרננגומז, קייל או'קווין
ליואקים ישנו חוזה מסיבי. אבל בזמן האחרון קייל או'קווין משחק את הכדורסל הטוב בחייו וגם ווילי נרננגומז הוא הפתעה נעימה. הניקס לא צריכה 3 סנטרים. אחד ממנו חייב לעבור בטרייד. ישנה עוד בעייה: פורזינגיס משחק את הכדורסל הטוב ביותר שלו כשהוא משחק 5.
5. הפליקנס ואנטוני דייויס יכולים להיות פיזיים כשהם מחליטים
First points of the game…@Jrue_Holiday11 ⬆️ to @AntDavis23! #pelicans #PelicansGameday pic.twitter.com/hy9KR568or
— New Orleans Pelicans (@PelicansNBA) December 16, 2016
תודה על המעורב, מנחם.
תיקון קטן – חוק ה- "36" ששונה ל- "38", לא משמעותו ששחקן שהיה בן 34 יכל לקבל חוזה רק לשנתיים,
אלא ששחקן שיגיע לגיל 36 במהלך חוזה חדש (ועכשיו, ב-CBA החדש, זה שונה מגיל 36 לגיל 38), לא יכול לקבל חוזה ל-5 שנים (6 שנים ב-CBA החדש), אלא מוגבל לחוזה מקסימלי של 4 שנים.
כריס פול ולברון ג'יימס ירוויחו בגלל שכעת כאשר החוזים שלהם יסתיימו, הם יוכלו לחתום על חוזים מקסימליים שלא יוגבלו בגלל גילם בזמן החוזה החדש (שניהם היו מגיעים לגיל 36, אבל לא לגיל 38)
תודה על ההסבר. זאת הנקודה החלשה שלי – הבנת החוזים הללו
hard cap לא היה פוגע בכלל בשחקנים (לפחות לא מבחינת משכורת), בגלל שתקרת השכר היא פונקציה של רווחי ה-NBA, ושל חלוקת הרווחים בין בעלי הקבוצות והשחקנים.
זה אומר שבכל מקרה, השחקנים מקבלים את חמישיים האחוז שלהם, גם אם זה דורש להטוטנות נוספת מצד ה-GMים.
השחקנים כן מרוויחים יותר יציבות (ההשפעה בעיקרה היא על השחקנים שבקצה הספסל).
גיא, אבל אם ישנה תקרה קשוחה, יש סכום טוטאלי סופי. כשהתקרה 'רכה', בעל קבוצה ביליונר מטורף יכול לשלם כמה שהוא רוצה, ולשלם על כך מס מותרות.
ב-NFL יש תקרה קשיחה, והשחקנים מקבלים בדיוק את חלקם מהרווחים כפי שמוגדר ב-CBA שלהם.
גם כיום, עם התקרה "הגמישה", בעלי הקבוצות לא משלמים אגורה יותר מחמישים האחוז המובטחים לשחקנים.
האינטרס הגדול להשאיר את השיטה הקיימת הוא דווקא של בעלי הקבצות "הקמצניות", אלו שלעולם לא חורגים את תקרת השכר.
בעלי קבוצות אלו מתחלקים במס המותרות שמשלמות הקבוצות "העשירות". זה למעשה מענק של כמה מיליוני דולרים בעבור הבחירה לא להתחרות…
(מס המותרות לא משפיע על כמה השחקנים מרוויחים)
אפשר גם להסתכל על הקבוצות מתחת למס כניהול כלכלי נכון ולאו דווקא כקבוצות שמרוויחות על ה"בחירה לא להתחרות".
לא חסרות דוגמאות לקבוצות שמשלמות סכומים מטורפים בלי שום סיבה ולא מגיעות לשום מקום (הניקס, הדודג'רס) ומהצד השני קבוצות עם תקציבים שפויים יותר שמגיעות להישגים יפים באופן כללי (הווריורס בשנתיים האחרונות למשל). הקבוצה היחידה העונה ב-NBA שנמצאת מעל התקרה הקשיחה אלו הקאבס (שמעלה שוב את השאלה איך לברון תמיד נתפס כאנדרדוג למרות שהוא משחק בקבוצות שמבזבזות הכי הרבה).
אם תבדוק מי היו הקונטנדריות ב-4 השנים האחרונות (מאז ה-CBA החדש), וכמה מהן שלמו מס מותרות, אתה גלה מתאם די גבוה.
2015/6 קונטנדריות: גולדן סטייט, סן אנטוניו, ת'אננדר, קאבס. כולן שלמו מס.
2014/5 קונטנדריות: גולדן סטייט, ספרס, קליפרס, יוסטון, קאבס, אטלנטה.
קאבס וקליפרס שלמו מס.
2013/4 קונטנדריות: סן אנטוניו, ת'אנדר, קליפרס, מיאמי, אינדיאנה, בולס.
מיאמי, הבולס, והקליפרס שלמו מס, הת'נדר חתמו על חוזים שהפכו אותם למשלמת מס מ-2014/5.
2012/3 קונטנדריות: מיאמי, בולס, ניקס (מי היה מאמין. סיימו במקום ה-2 במזרח עם 54 ניצחונות), ת'אנדר, ספרס, נאגטס, קליפרס, ממפיס.
מיאמי, הבולס, הניקס שלמו מס מותרות. בנוסף באותה עונה היה הניסיון הכושל של הלייקרס (נאש, קובי, דווייט) שהפף אותם לקבוצה היקרה בליגה. בוסטון שילמו מס על החוזים שהפכו אותם לקונטנדרים שנה קודם.
השורה התחתונה –
זה לא שצריך לשלם כל הזמן בשביל להתחרות. זה שיש קבוצות שלעולם לא משלמות (כי קבוצה ששילמה מס, בעונה אחר כך לא זכאית להתחלק בכספי מס שמשלמות קבוצות אחרות, גם אם הם לא חורגים), לעולם לא מתחרות, ותמיד מלקטות את הפירורים שמשאירות משלמות המס (שארלוט, מילווקי, ניו אורלינס).
לת'אנדר לדוגמה, לקח הרבה זמן להבין שאין להם ברירה. הם וויתרו מוקדם מדי על הארדן רק משיקולי כסף, וזה התנקם בהם.
נכון אבל זה גם עושה את העניין יותר מעניין ומאתגר מבחינה ניהולית. הקליפרס לדוגמא נדפקו בגלל שריברס לא הכיר את החוקים ועברו את התקרה בגלל חוזה זמני, מה שהקשה עליהם את הפעולות בטריידים והשכר בהמשך.
מורי דאג כל הזמן לעשות פליק פלאק רק כדי לשמור על הקבוצה מתחת לתקרה בזמן צבירת הנכסים ובניית הקבוצה.
זה נותן אלמנט של מוטיבציה לניהול שפוי ונכון. מה גם שהדבר הגאוני באמת זה שיש גם רצפת שכר, אם אתה לא עובר אותה, הכסף יתחלק שווה בשווה בין השחקנים.
כל המערכת המתוחכמת הזאת עובדת יופי. צריך לדעתי עוד קצת קשיחות בחלק העליון אבל בסך הכל יופי של מסגרת לניהול ליגה תחרותית.
גיא – זה עניין של סיטואציה, יש מעט מקרים (אני למען האמת לא זוכר מעבר למקרה הארדן עוד משהו) שקבוצה מוותרת על סופרסטאר שיהפוך אותה לקונטנדרית בגלל כסף, וגם הארדן עדיין לא היה השחקן המוכח שהוא היום ועם הרבה בעיות אגו ובעיות מקצועיות שיכלו להתפתח משילוב שלו עם דוראנט וווסטברוק ביחד.
בפלייאוף 2012 הת'אנדר הגיעו לפיינלס, כאשר הארדן היה חלק חשוב בקבוצה, והשחקן שהוביל את המהפך מול הספרס בגמר המערב (מפיגור 0 -2 לניצחון 4 – 2).
הארדן היה חתום לעונת 2012/3 , אבל במקום לפתוח את הארנק ולנסות להפוך קבוצה מצוינת למעולה, הם ויתרו על הארדן.
השורה התחתונה – הת'אנדר היו אפשרויות אחרות חוץ מלוותר על הארדן. הם אולי היו עולות יותר, אבל הם היו מגדילים את הסיכויים של הת'אנדר לזכות באליפות.
לברון באמת אנדרדוג,זה שהוא בקבוצה יותר יקרה לא מוכיח כלום.זה לא שכל השחקנים מקבלים שכר לפי שווים.קארי חתם על חוזה נמוך בזמן פציעה,דיויד ווסט מוכן לשחק חצי חינם בשביל טבעת ובקליבלנד תומפסון וגי.אר.סמית מנהלים משא ומתן קשוח כי חייבים אותם ועוד כל מיני קאצ'ים..בקיצור להגיד שלברון הוא הפייבוריט כי קליבלנד בחריגה וגולדן לא זה שטחי לחלוטין.
לברון לא אנדרדוג. אתה יכול לטעות שהווריורס יותר טובים -אבל אף אחד לא מתווכח עם זה שהקאבס הם אחת משתי הקבוצות הכי טובות בליגה בפער גדול. שטחי לחלוטין זה לחשוב שהקבוצה שמשקיעה הכי הרבה כסף בליגה עושה את זה כי היא טיפשה ואין לזה משמעות. אם אתה משקיע הרבה כסף הציפייה שלך מהסגל היא בהתאם. השחקנים שמרוויחים הכי הרבה בקאבס הם קווין לאב וקיירי (אחרי לברון). ההבדל הוא שבווריורס ידעו לבנות קבוצה מנצחת ובקליבלנד הביאו שחקנים יקרים כדי שיהפכו לקבוצה מנצחת.
לטעון שהווריורס יותר טובים כמובן. לא התכוונתי לרשום לטעות… טעות פרוידיאנית…
חחח 🙂
ברור שלברון פיבוריט מול כל קבוצה אחרת אבל הדיון היה מול ג"ס.
זה בדיוק מה שאני טוען-שג"ס יותר טובים ולכן לברון אנדרדוג מולם(ורק מולם)
אני לא חושב שקליבלנד טיפשה בכלל,אני חושב שניהול נהדר יחד עם המון מזל ודוראנט אחד בג"ס גרמו לכך שקליבלנד תצטרך לשבור את התקרה בשביל לנסות בכלל להתקרב אליהם כי אצלה אף אחד לא מוכן להוריד בשכר לטובת התחזקות הקבוצה(וככה זה צריך להיות)
מעורבב על הכיפאק
ווסטברוק ומומי חיים של מג'יק באותה נשימה מי היה מאמין
הדיבור הוא שסטפן חיים של סוניה שלוקח פינטס הבייתה יקבל חוזה של מעל 200 מיליון דולר מגולדן סטייט
אחלה מעורב.
בסך הכל שינויים חיוביים בהסכם החדש גם אם מינוריים מדי לטעמי.
הייתי רוצה לראות יותר התייחסות לחוק הקולג'ים, גם בנוגע לתקרה הקשיחה, לא חושב שזה קשור להסכם ה-cba אבל הייתי רוצה לראות יותר קשיחות שתמנע את הסופרטימס. (אפשרות הארכת החוזה היא התחלה מעולה).
כמובן שהארכת הליגה בשבוע היא כיוון נכון ואני חושב שלא מן הנמנע שנראה גם הורדה של משחקים בעתיד. משהו שרובנו חשב שהוא בלתי אפשרי בעבר.
אחלה מעורב. הסכומים מתחילים להיות מ פ ח י ד י ם ……
🙂
תודה רבה.
הזכרת לי את אנדרו ביינום, איפה הוא באמת? פרש סופית?
אין לי מושג מה איתו. כדאי לחפש
לשחקני "חוזה ל-10 ימים" שיהיה מעתה מינימום $75,000 לעשרה ימים.
אחלה קופה בשביל בערך חצי חודש עבודה.
אחלה מעורב מנחם תודה.
אני לא זוכר מי כתב את זה (אולי אתה), אבל אני מעריך שהדי ליג באמת יכולה להפוך לליגת הכדורסל השנייה בטיבה בעולם.
לגמרי, בטח אם השכר יעלה ושחקנים שכרגע מחוייבים ל-One & Done יעדיפו להגיע ישר לשם מהתיכון
זו מכה הגדולה למכללות – במקום לשחק שם שנה "בהתנדבות", אפשר ללכת ל-D ליג ולקבל כסף סביר לפני שניגשים לדראפט.
אנ י לא מאמין שיכולים לשחק ב-D מיד אחרי מכללה
יכולים מנחם.
זה פשוט כרגע לא מקובל וגם לא כל כך משתלם עם הסכומים הנמוכים שמשלמים שם. אם הסכומים יעלו גם כמות בוגרי התיכון שיגיעו לשם תעלה משמעותית על חשבון המכללות
ואולי הליגה תמשיך במגמת השתפרות עד שהן יכעסו שההנהלת ה-NBA מונעת מהן כניסה לליגה הטובה בעולם. תתפתח מחאה קטנה שתלך ותתגבר עד כדי פיצול של ה-D ליג מליגת האם. ה-NBA תיכנס למגננה כוללת ובמהירות תחסל את המתחרה הקטנה (תמנע שידורי טלוויזיה, תרחיק ספונסרים ותחרים שחקנים) עד שהליגה הקטנה תסכים להיבלע מחדש על ידי הליגה הגדולה, אבל עם פשרה קטנה אחת – תהיה אפשרות שקבוצות שמבזות את הליגה (היי הינקי) להתחלף עם קבוצות שמדהימות את ליגת הפיתוח ונתחיל להתקדם לליגה עם יורדות ועולות שתעניש קבוצות שמסרבות להתחרות.
לא מאמין שזה יקרה כי רוב קבוצות ה-D הן בבעלות בעל קבוצת האם בנבא
תודה על מעורב מצוין
מעורב מעניין, תודה!
הפציעה היום של קפלה שוב העלתה את הצורך של יוסטון בחיזוק רוטצית הגבוהים, אחרי הפיאסקו עם די-מו.
גם צ'נדלר וגם לופז נשמעים כיופי של אופציות לרוקטס, ואני לא חושב שהם יעלו בכל כך הרבה נכסים
יופי של מעורב.
הנקודה החשובה שהעלו כאן היא שעלולה להיות זליגה מהמכללות לדי ליג
לפי דבריך נראה שההסכם החדש חיובי מאוד. מרוויחים כל השחקנים שצריכים להרוויח (ותיקים, צעירים ושחקני משנה ומשנה למשנה) ומי שמפסיד הן הבעייתיות של המכללות, הדפיקות של היורוליג ואולי השחקנים הזרים (וגם זה רק בתנאי שהם לא יבינו את תנאי השטח החדשים ויוותרו על ליגת הפיתוח, מה שאני בספק שיקרה). אז סך הכל, טוב מאוד והכי טוב שהבעלים לא הגדילו את הרווחים שלהם.
ואפשר רגע לדבר על משה קצב והמסלול הארוך והקשה (זה מה שהיא אמרה?) שהוא עבר עד לשחרור המיוחל? האדם סבל במשך חמש שנים שלמות בכלא מגונן לשרים לשעבר ובעתיד. רק על הנחישות המדהימה שלו לסרב להודות שהיה משהו צריך להוריד לו עוד שנה מהעונש ולחלק אותן בין התובעות (רודפות בצע שכמוהן. רדפו אחרי האסיר מספר אחת, וכולם יודעים שהן בסך הכל רצו להשיג קצת צומי, שהרי שנים של תקיפות מיניות, אונס וציבור שפנה נגדן אישית לא הספיק והן צריכות עוד מזה).
אפשר פשוט לשרוף את 2016 ולהתחיל מההתחלה?
כן זה קצת מרגיש כמו ההתחלה של סוף העולם אה?
רק חסר שדילן ילך וזהו, נגמר הסיפור.
פשוט נורא.
לא יודע מה שנת 2017 עשתה ל-2016 כשהן היו יחד בתיכון לשנים ע"ש יוליוס גרגוריאן דיי, אבל כנראה שזה היה ממש נורא. 2016 משאירה לה אדמה חרוכה.
הערת אגב על היורוליג- נכון שהיורוליג תפסיד זרים טובים יותר כי יש יותר מקום לאמריקאים בNBA, מצד שני האירופאים הטובים ישארו ביורוליג כי יהיה להם פחות מקום בNBA. זה דו כיווני.
מצד שלישי- הרבה בוצות אוהבות את השחקן האירופאי שמביא שכל וקליעה מבחוץ והשילוב עם האתלטיות וה1X1 של השחקן המקומי עושה את החיבור לטוב מאוד.